השנה החגים הגיעו מוקדם

השנה החגים תפסו אותי קצת לא מוכנה.

רק לפני רגע עוד הייתי בתוך הקיץ, עם ימים ארוכים, בית מלא, תוכניות שמשתנות כל הזמן והתחושה הזאת שאוגוסט אף פעם לא באמת נגמר. ופתאום אנחנו כבר בספטמבר, וראש השנה ממש מעבר לפינה.

באופן אישי, תמיד אהבתי במיוחד את התקופה הזאת. משהו באוויר מתחיל להשתנות. בערב כבר נכנסת בריזה קלה, השמיים מקבלים צבעים אחרים ויש תחושה של התכנסות. השינוי קורה לאט, כמעט בלי ששמים לב, אבל הוא מורגש.

אני מרגישה את החג מתקרב גם בדברים הקטנים. ברשימות שמתחילות להיכתב, בשאלה הקבועה של איפה עושים את החג, במחשבות על מי יישב ליד מי ומה נלבש. וכמו בכל שנה, אני מגלה שהחג מתחיל הרבה לפני שמתיישבים סביב השולחן.

יש משהו בתקופה הזאת שתמיד גורם לי לעצור לרגע. אולי זאת השנה שמסתיימת, אולי זאת החדשה שעומדת להתחיל, ואולי החגים פשוט מזכירים לנו שוב מה באמת חשוב.

מה אני רוצה לקחת איתי לשנה הבאה?
ומה הגיע הזמן להשאיר מאחור?

אני מודה שאין לי תשובות גדולות. בדרך כלל, דווקא הדברים הפשוטים הם אלה שאני הכי רוצה לשמור: יותר זמן עם האנשים שאני אוהבת, יותר הקשבה לעצמי, פחות למה “צריך”, ויותר מקום למה שעושה לי טוב באמת.

בסופו של דבר, החגים תמיד מחזירים אותי לאותו מקום: לבית, למשפחה, ליחד. לאנשים שאנחנו מרגישות לידם הכי אנחנו, ולחיבורים שממלאים אותנו ומזכירים לנו איפה הלב שלנו נמצא.

המחשבות האלה נכנסו איתי גם לסטודיו.

כשעבדנו על הפריטים החדשים לנשים ולגברים, חשבתי על הימים האלה בדיוק. על בקרים שמתחילים בסידורים ונמשכים עד ארוחת החג. על הרצון ללבוש משהו שמרגיש מיוחד, אבל עדיין להרגיש אני. לא מחופשת, לא מתאמצת ולא מחכה כבר לרגע שבו אוכל להחליף לבגדים נוחים.

רציתי שהפריטים לחג ירגישו כמו תמו. בית, משפחה, יחד. שיהיה בהם משהו עוטף ונעים, אבל גם מספיק נוכחות כדי להרגיש חג. בגדים שמאפשרים לנו להרגיש יפות ועדיין טבעיות, בדיוק כמו שאנחנו.

בחרנו בצבעים שאני תמיד חוזרת אליהם: מוקה, אספרסו, חאקי ואבן. צבעי אדמה שיש בהם חום, שקט ותחושה של התקרקעות. צבעים שנכנסים בטבעיות לארון ונשארים איתנו הרבה אחרי שהחגים נגמרים.

יצרנו פריטים שאפשר להגיע איתם לשולחן, להישאר לשיחה שנמשכת הרבה אחרי הקינוח, לקום לעזור במטבח, לחבק, להצטלם ופשוט להרגיש בהם טוב.

זה הדבר שהכי חשוב לי כשאני מעצבת: שהבגד יהיה יפה, אבל גם כזה שאפשר באמת לחיות בו. לשבת, לאכול, להסתובב בין כולם ולהישאר בו עד סוף הערב, בלי לחשוב עליו יותר מדי.

אני לא יודעת בדיוק איך תיראה השנה שמתחילה. נדמה לי שאף אחת מאיתנו לא באמת יודעת. אבל אני נכנסת אליה עם רצון לבחור קצת יותר בעדינות: באנשים שעושים לי טוב, בדברים שמרגישים נכונים ובמקומות שבהם אני מרגישה בבית.

אני מאחלת לכולנו שנה של יחד. שנה עם קצת יותר רוגע, שולחנות מלאים, שיחות שנמשכות עד מאוחר וחיבוקים מהאנשים שאנחנו אוהבות.

שנה טובה,