בגדים של בית

אצלנו בבית, בגדים תמיד עוברים מיד ליד. חולצה שלי פתאום נמצאת אצל מישהו אחר, ז׳קט נלבש פעם בצורה אחת ופעם אחרת, ומכנסיים שמישהו קנה לעצמו מקבלים חיים חדשים על מישהו אחר. אני מאוד אוהבת את זה.

אולי כי אף פעם לא אהבתי את הרעיון שבגד צריך להגיע עם יותר מדי חוקים. למי הוא שייך, איך בדיוק צריך ללבוש אותו, או לאיזו קטגוריה הוא נכנס. אני אוהבת לראות איך אותו פריט משתנה מאדם לאדם.

חולצה גדולה יכולה להרגיש גברית ומדויקת על אחד, ורכה ונינוחה על אחרת. מישהו יקפל את השרוול, מישהי תכניס אותה למכנסיים, ומישהו אחר פשוט ילבש אותה כמו שהיא. ופתאום זה כבר בגד אחר.

זה משהו שאני חושבת עליו הרבה גם כשאני מעצבת. אני רוצה ליצור בגדים שיש בהם מקום, מקום לאדם שלובש אותם, לאופי שלו, לדרך שבה הוא בוחר לחיות בהם.

אולי בגלל זה אני גם כל כך אוהבת את הבגדים שכבר יש בהם קצת חיים. אלה שנלבשו לארוחת שישי, נזרקו על כיסא בסוף היום, נכנסו למזוודה לחופשה, עברו כביסה ועוד כביסה, ומישהו בבית כבר התחיל לקרוא להם "שלו" למרות שהם בכלל לא התחילו אצלו.

בסוף, אלה בדרך כלל הפריטים שאנחנו הכי נקשרים אליהם. לא אלה ששמרנו לרגע הנכון, אלא אלה שהיו איתנו בכל הרגעים הרגילים.

מבחינתי, זה מה שהופך בגד לבגד של בית.